מפעלי ים המלח בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד האוצר ואח'

החלטה

בפסק דין מיום 15.7.2013 נדחתה – ברובה – עתירה של מפעלי ים המלח בע"מ, שהתנגדה, באופן גורף, למסירת מידע מבוררות המתנהלת בינה לבין מדינת ישראל בקשר לתמלוגים עבור הניצול של משאבי הטבע בים המלח. העתירה הוגשה לאחר שהמדינה נעתרה לבקשה שהגישו משיבות 3-2 לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, למסירת מידע מהבוררות (עד למועד הבקשה), למעט חומר שכלל, לפי עמדת הרשות, מידע עסקי וסודות מסחריים של המבקשת. בפסק הדין נדחתה העמדה הגורפת של מפעלי ים המלח, שלפיה – חוק חופש המידע אינו חל כאשר מדובר בבוררות שהמדינה היא צד לה; ולחלופין ש"חומרי הבוררות" המתנהלת בין מפעלי ים המלח למדינה הם חסויים – ככאלה. תוצאתו האופרטיבית של פסק הדין הייתה, שהותר למדינה למסור את המידע שהתבקש כפוף למתן זכות טיעון – מתוחמת ופרטנית– שניתנה למפעלי ים המלח (תוך 14 ימים) לעניין מידע הבא בגדר סעיפים 9(ב)(6) ו-(7) לחוק חופש המידע; ובכפוף לשקילת האפשרות לפנות לצדדים שלישיים אחרים המעורבים בבוררות על מנת לאפשר להם להתנגד למסירת חלקים מן המידע בהתאם לסייגים מסוימים שבחוק. ביום 28.7.2013 הגישה המבקשת מפעלי ים המלח "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק-דין". זו הבקשה העומדת לפניי להכרעה.

בהחלטה מיום 29.7.2013 ניתן צו ארעי המעכב מסירת המידע מצד המדינה לצדדים שלישיים. בתגובות שהוגשו לבקשה עצמה לאחר מכן המדינה הותירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט חרף טענות שונות שהעלתה הקשורות להתנהלותה של המבקשת. משיבות 3-2 התנגדו לעיכוב הביצוע.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ונתתי את דעתי לטענת הצדדים – באתי לכלל מסקנה, שחרף קשיים לא מבוטלים בבקשה לעיכוב הביצוע ובהתנהלות מפעלי ים המלח יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב הביצוע של פסק הדין, במובן של מסירת המידע על ידי המדינה, וזאת עד להכרעה בערעור וכפוף להגשתו במועד הקבוע בדין.

כידוע, הכלל הוא שהגשת ערעור או כוונה להגיש ערעור אינם מעכבים את ביצוע פסק הדין. הקריטריונים הנבחנים על-ידי בית המשפט כאשר מבוקש עיכוב ביצוע הם שניים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בין הקריטריונים קיים קשר של "מקבילית כוחות". ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר פוחת משקלו של מאזן הנוחות; ולהיפך. נקבע עוד בפסיקה, שהתנאי המרכזי כאשר נבחנת בקשה לעיכוב ביצוע הוא זה שעוסק במאזן הנוחות (ראו, חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 371-368 (מהדורה שלישית, 2012)).

במקרים שבהם אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ייווצר נזק בלתי הפיך שייתר את ההכרעה בערעור – נוהג בית המשפט ליתן משקל משמעותי ואף מכריע לנתון זה, וזאת גם אם סיכויי הערעור אינם גבוהים (ראו למשל, עע"מ 11470/04 שר הבינוי והשיכון נ' פריץ (12.1.2005); עע"מ 2264/11 רשות השידור נ' אראן אלקטרוניקס (1969) בע"מ (24.5.2011)). פסיקה ברוח זו ניתן לאתר גם באופן ספציפי לגבי עתירות בעניין חופש מידע. במקרה שלפניי, ובעתירות חופש המידע בדרך כלל, כאשר נקבע שיש למסור מידע – מסירת המידע היא בלתי הפיכה. מרגע שהמידע נמסר לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. כתוצאה מכך, אם לא יעוכב פסק הדין, ככלל, הערעור יתייתר (ראו והשוו, עע"ם 1825/02 מדינת ישראל נ' איגוד בתי אבות – א.ב.א. (24.3.2002)); עע"ם 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי (9.10.2003); עע"מ 6632/05 רכבת ישראל בע"מ נ' ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בישראל (4.8.2005); עע"ם 4712/07 עיריית פתח תקווה נ' קורנוויץ (12.6.2007); עע"מ 3908/11 מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט נ' עיתון "דה מרקר" עיתון הארץ בע"מ (12.7.2011); עע"ם 2398/08 מדינת ישראל – משרד המשפטים נ' אליצור סגל (31.3.2008); עע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' יפית מנגל (6.12.2010) כב' השופט י' דנציגר).

ומן הכלל אל הפרט: בכל הנוגע לסיכויי הערעור, אופן הצגת הדברים בבקשה לעיכוב הביצוע היא בעייתית, לשון המעטה. פסק הדין מדבר בעד עצמו, ולא ארחיב בנדון. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, ונימוקיה, שיפורטו להלן, ממילא איני נדרש להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, שטרם הוגש. על כך יש להוסיף את הקושי המובנה של הערכאה המבררת לחוות דעה בעניין סיכויי הערעור.

אשר למאזן הנוחות, שהוא השיקול העיקרי לפי הפסיקה, הרי שכפי שטענו משיבות 3-2, המבקשת לא ביססה נזק ספציפי שייגרם לה ממסירת המידע. הרשות המינהלית השמיטה בעצמה מהחומר חלקים שחשיפתם הייתה פוגעת, לעמדתה, באינטרסים כלכליים של המבקשת. המבקשת גם לא חשפה לפני בית המשפט את הטיעונים הפרטניים בעניין הפגיעה בה במסירת המידע שהוגשו לרשות המינהלית בהתאם לפסק הדין, לפי הנטען בתגובתה; וגם לא הודע שניתנה כלל החלטה של הרשות לגבי טיעונים אלה. משכך, לא ברור מהו בדיוק המידע הספציפי שיימסר אם לא תתקבל הבקשה לעיכוב הביצוע והדבר מעורר קושי ממשי בעמדת המבקשת. כמו-כן, יש טעם של ממש בעמדתן של משיבות 3-2 שקיים אינטרס ציבורי מובהק בחשיפת המידע כאשר הנושא הוא "טרי". עם זאת, וכפי שצוין לעיל, מסירת המידע – גם אם באופן חלקי – היא בלתי הדירה וחשיפתו תייתר את הערעור. בפסיקה ניתן משקל רב ומכריע לשיקול זה, כאמור, בפרט בעתירות שעניינן חופש המידע. ויש להוסיף גם שקיים מימד מיוחד בנדון שעה שמדובר בהתנגדות לחשיפת מידע המוחזק על ידי הרשות – מטעם צד שלישי. מטעם זה, וחרף הקשיים הרבים בבקשה לעיכוב הביצוע; שיקול זה מטה את הכף להיענות לבקשה לעיכוב הביצוע באופן שמסירת המידע למשיבות 3-2 תעוכב עד להכרעה בערעור – אם יוגש עד המועד הקבוע בדין. מובהר, עם זאת, ולנוכח הטעמים שלעיל, שמעוכבת אך ורק מסירת המידע. לא מעוכבות יתר ההוראות שבפסק הדין, שעניינן הגשת הטיעונים על-ידי המבקשת לרשות; שקילת האפשרות לפנות לצדדים שלישיים; וקבלת החלטה סופית של הרשות (שיישומה יעוכב עד להכרעה בערעור אם יוגש במועד הקבוע בדין). לבסוף יצוין, שלא נעלמו מעיניי גם הקשיים בהתנהלות המבקשת בבקשה שלפניי (הן בעיתוי הגשתה כאמור בהחלטתי מיום 29.7.2013; והן בעמימות בתגובה ובתצהיר לגבי מועד הגשת הטיעון לרשות), אך לא מצאתי שהם כשלעצמם מצדיקים את דחיית הבקשה.

התוצאה היא, שמסירת המידע, כאמור לעיל, תעוכב עד להכרעה בערעור, וזאת בתנאי שהמבקשת תגיש ערעור עד המועד הקבוע בדין. אם לא יוגש ערעור עד למועד הקבוע בדין יתבטל עיכוב הביצוע בלא החלטה נוספת. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ג, 28 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: